תחילת הדרך
בגיל 7 הופעתי לראשונה כשמסבבי קהל אוהד.
זה היה במסיבת יום ההולדת של אחותי הקטנה, התכוננתי מראש והשקעתי המון.
כל קסם וקסם במופע היה מוקפד ובנוי מחומרים שונים שמצאתי בבית או שקניתי במכולתהשכונתית.
עבדתי על המופע ימים ולילות, התרגשתי ברמות שכשאני נזכר עוברת בי צמרמורת.
ואז הגיע הרגע הגדול, בפעם הראשונה בחיי, אני קוסם על במה!צופות בי במבט מעריץ 10 ילדות קטנטנות שבאותו הרגע נראו בעיניי כדבר הכי מאיים בעולם.
התאמצתי, היו לי אגלי זיעה במצח.
המופע נגמר מוקדם מהצפוי, הבנות השתעממו.
הלכתי לחדר מאוכזב וכואב ואני זוכר ששיננתי לעצמי, שתחום ההופעות לא בשבילי.
הניסיון השני שלי בתור אמן חושים
חלפו שנים, החלום לא הרפה ממני.
כל פעם כשדמיינתי את עצמי על במות, נזכרתי בכישלון של אותה יום הולדת של אחותי הקטנה.
החלטתי שהדבר הבא שאני צריך לעשות הוא להופיע מול קבוצות חברים קטנות.
אלו היו "קסמי קלוז אפ" כפי שאני מכנה אותם כיום.
ואז, יום אחד זה קרה, קבלתי הזדמנות פז!
חבר הזמין אותי להופעה בפני המשפחה שלו.
הפעם כבר הייתי מוכן.
הקהל נהנה, קיבלתי פידבק חיובי ואפילו תשלום צנוע.
האישור הזה שקיבלתי, היה כל מה שהייתי צריך כדי להבין שלהיות קוסם זו אהבה אמתית עבורי, ושהאהבה הזאת נכונה, לגיטימית וכל כך מתאימה לי.
וכיום כאמן חושים
האם האהבה הפכה למקצוע?
התשובה היא-כן!
היום קסמים הם המקצוע שלי.
בין אם זה ללמד ולעזור לאמנים חושים צעירים בתחילת דרכם ובין אם זה להופיע על במות.
כאמן חושים, אני מתעסק יום יום בדבר שאני הכי אוהב בעולם, להופיע על במות ואני מודה
על כך כל יום..
"תבחר עבודה שאתה אוהב ולא תצטרך לעבוד אפילו יום אחד בחייך"- אמר קונפוציוס
בימים שאני לא מופיע "השואו מן" שבתוכי בועט ומאיים להתפרץ החוצה.
ישנם ימים בהם אני מופיע 3 פעמים ביום.
בימים כאלה, כשהמטרה היא לשמור על ווליום
גבוה ומוטיבציה, על הלהבה שבי.
אני תמיד אתן את ה100% שלי
כשאני חש שרמת האותנטיות שלי מתחילה לרדת, אני לוקח לעצמי חופש של שבוע במודע
ואז אני חוזר ובוער על הבמה כמו "צריזרד"
פתחתי עוד טכניקות לחימום והעלאת האנרגיה וההתלהבות.
איך אני עושה את זה?
ראשית, קפיצות להתחממות לפני מופע.
דבר שני, אני חייב להכיר קצת את האנשים לפני ההופעה, לחוש את האווירה, להרגיש שאני
רוצה לעשות לאנשים האלה פאן אמיתי, אז אני מסתובב בניהם וקולט
סיטואציות.
הדבר השלישי הוא הבחירה שלי ללמד אנשים לעשות את מה שאני עושה, העברת הידע
שלי משאירה את הלהבה הפנימית שלי דולקת.
להבה ותשוקה בוערת, גורמת לי לדופק מואץ, ככה אני מוצא את עצמי עד היום מתקדם
קדימה.
מה לגבי החלומות והעתיד?
כילד דמיינתי שאני מופיע על במה ענקית בווגאס.
כשבגרתי, מצאתי את עצמי מופיע בטקסס ובניו יורק
היום, ברור לי שאני מעדיף להיות בתנועה ולא להיות במקום אחד.
אני יודע שכדי לשבור את גבולות היצירתיות שבי וכדי שהלהבה תמשיך לבעור, אני צריך
לטייל בעולם, ללמוד, לצפות מן הצד, ולקבל השראות חדשות, להיות קשוב ולהשתפר כל הזמן!
להיות אמן חושים זה הדבר שאני הכי אוהב בעולם
כל בוקר אני קם בהודיה לבורא עולם שאפשר לי לעסוק בתחום שכל כך אהוב עליי.
